בצהריים כבר נמאס לך שהיא
עוד רגע מחליקה,
ומרגישה פדיחה שהכל יעוף,
אז חייבת ללכת לשירותים לסדר אותה..
משקיעה, קושרת שוב.. 

 אחר הצהריים, שוב אותה תחושה,
עוד פעם מושכת קדימה...
כבר אין לך כוח לקשור שוב!

אבל כל תזוזה את מרגישה שהמטפחת עפה
ואת לא יכולה לקחת סיכון..
אז שוב, מתקנת בשקט בשירותים,
מקווה שאף אחד לא שם לב...

 בסוף היום המטפחת נראית על הפרצוף!
את תשושה, עצבנית,
ומרגישה שכל היום
היית "עסוקה" במטפחת.

ואת מתוסכלת!
למה לכולן זה יושב מושלם ורק לי לא?!

 ומרגישה שכיסוי ראש הוא נטל, מעיק ומאתגר!!

והאמת? את ממש לא היחידה!

רוב הנשים שהגיעו אליי לסדנאות
שיתפו בדיוק באותו תסכול!

וזו לא האשמה שלך!

זה לא אינטואיטיבי.
זה לא משהו ש"מבינים לבד"...

זו טכניקה שצריך ללמוד!